איך מטפלים מתחברים ללקוחות בעידן האינטרנט.

לקראת פתיחת קורס עיסוי אינטגרטיבי שאני פותח בקרוב ראיינתי את ריבי ניסים מאתר דרך גוף על איך מטפלים מתחברים ללקוחות בעידן האינטרנט.
-בהתאם לנסיונך בתחום מה הם השיטות המקובלות בהם מטפלים שיווקו את עצמם?
-כשאני הולכת לטיפול אחד על אחד דרושה לי סוג של התאמה אישית, הן בבחירה של האדם אליו אפנה והן בבחירת השיטה או דרך הטיפול והתאמתה אלי ולעניין הספציפי בו אני נדרשת לטיפול. לכן להרגשתי ההמלצות האישיות והמוניטין של המטפל וכן הבנת סוג הטיפול תמיד מילאו תפקיד חשוב בבחירה של המטופל.
-מה השתנה לאחר כניסת האינטרנט לזירה?
-אם בעבר מטפלים היו מתמקדים בהדפסת כרטיס ביקור יפה והפצה מפה לאוזן הרי שהיום האינטרנט מאפשר למטפלים כמו גם לבעלי עסקים אחרים גישה ישירה לקהל גדול יותר ואמצעים נוספים להפצה של הידע האישי.
אם בעבר מטפל בעל יוזמה ומזל היה כותב טור אישי / מקצועי במגזין מודפס, הרי היום כל איש מקצוע יכול לכתוב את אותו הטור ולהפיצו על גבי מגזינים שונים ורלוונטיים באינטרנט, וכן לפתוח בלוג מקצועי מטעמו/ה.
-האם יש עוד מקום לדעתך לשיווק מסורתי כמו דיוור ישיר, פלאירים וכ'?
-אנשים שונים צורכים מדיה במינונים שונים, מה גם שכאשר מידע דומה מגיע מכמה כיוונים הוא נקלט אצלינו בתת מודע כמשהו מוכר … ולכן גם מוכר. לפעמים תזכורת במייל למשהו שכבר ראינו פעם, או כרטיס ביקור שמצאנו בארנק, עושים את העבודה. צריך תמיד לשקול עלות מול תועלת.
-אילו אפשרויות שיווק וקידום עומדות היום בפני מטפלים על מנת למצוא לקוחות ?
-כאמור, לפי דעתי, קודם כל המהות והתוכן. להציג מי אתם ומה אתם מציעים. זה יכול להיות בצורה של מאמרים או סרטוני הדגמה, וקשר אישי ומתמשך עם הקהל שלכם. ישנן מתודולוגיות שיווק מסודרות שמהותן תהליך של "משפך". פניה לקהל רלוונטי שיתעניין והפיכתו בהדרגה ללקוחות. אבל המהות היא קודם כל: מי אתם ומה אתם מציעים.
-מה אתר Bodyways שבבעלותך מציע למטפלים מבחינת חשיפה, רשימת דיוור ורשתות חברתיות?
-"דרך גוף" הוא אתר שיתופי וותיק שפונה לקהל של אוהבי גוף ותנועה, אנשים שעוסקים ברמות שונות בנושאים של מודעות גוף ונפש וחוזרים לאתר כדי למצוא אירועים, מנחים, יוצרים ומטפלים.
מטפלים מוזמנים ליצור אצלינו דף בית ולהזין אליו מאמרים בתחומי הפעילות וההתמחות שלכם, להטמיע סרטים, להוסיף טיפולים או סדנאות ולהופיע באינדקס מסווג.
מדי שבוע אנו שולחים עדכון לרשימת המדוורים שלנו. כמו כן השקענו בממשק המחובר לפייסבוק ברמות שונות. הגולשים מוזמנים להגיב ולפרגן לכל מאמר או פעילות שהזנתם או ישירות לדף הבית שלכם. בממשק הניהול ניתן גם לייבא ולייצא אירועים אל פרופיל הפייסבוק שלכם בלחיצת כפתור. כל פעילות מקודמת באתר תקודם גם בעמוד הפייסבוק שלנו.
-האם יש לך טיפים או סיפורי הצלחה לחלוק איתנו?
-התמדה ונוכחות.ועד טיפ קטן : גם אם מישהו אחר "משווק" אתכם, זכרו כי החותם האישי הוא שלכם, ובמקצוע הטיפול יש לו משמעות יתירה. הבינו מה כולל התפקיד, ומה אינו כולל. בשפה שיווקית קוראים לזה "מיתוג אישי". הקפידו שהפנים תהיינה באמת שלכם.
סיפור "דרך הגוף": לפני כמה שנים הצענו מדור מיוחד למטפלים, קראנו לו "טיפול ראשון בחצי". למעלה משלושים מטפלים נרשמו לשירות תוך חודש, כאשר הם מצידם נותנים לגולש טיפול התנסות בחצי מהמחיר הרגיל. ההגיון שעמד מאחורי המבצע נבע מהבנה כי הצורך בהתאמה בין מטפל למטופל מוביל לעיתים לתהליך לא פשוט של חיפוש. מאות גולשים הגיבו לרעיון והתנסו בסוגים שונים של טיפולים ומטפלים.

החיבור למטופל – איך עושים את זה?

אם היינו פסיכולוגים אולי מילת המפתח הייתה הקשבה, אבל מה זאת הקשבה בטיפול דרך מגע?

הקשבה למילים עוד בשיחת הטלפון הראשונה יוצרת את הניפוי הראשוני או הסלקציה לפי מתאים לא מתאים, למה מתאים.

נכון רושם ראשוני חשוב ביותר נוצר כבר במילים אלו והוא קובע לא מעט לפחות מהצד של המטופל אם יתקיים המשך, אם יתקיים גם מפגש פיזי או לא.

אז איך הוא נוצר כבר בטלפון? מהם השדרים שמצליחים לעבור דרך המדיה של הקול?

אז יש את הצליל – הטון ויש את הקצב – המהירות , הדינאמיקה – נקודות ופסיקים, ויש את הטמפרמנט שמתבטא דרך הרכיבים האלה ואת הנימוס או דרך ארץ, יש את ההרמוניה או הדיסהרמוניה בשיחה – מדברים ביחד או מחכים כל אחד לתורו,

ויש את התכן – שמראה כל כך הרבה על העולם המנטאלי – המחשבה מתוכה יוצאות המילים.

ויש את זה שמקשיב לדברים האלה ואת מי שלא מקשיב אליהם, לא לוקח אותן בחשבון ומגיב למשל רק למילים עצמן.

ויש מי שמקשיב כל כך עמוק פנימה שהוא מגיע לשאלה העיקרית שעוד לא נאמרה ולא נשאלה מכיוון שהיא נמצאת מאחורי המילים, מאחורי הטון, מאחורי הקצב, ומאחורי ההרמוניה הנימוס והקצב.

וכששואלים את השאלה העיקרית – הנשאל מרגיש שנוגעים בו – פתאום נגעו בו בעולם הפנימי שלו, וזה שידע לגעת, סימן שהוא ידע לראות, סימן שידע להבין וידע להתייחס באופן ישיר למציאות הפנימית.

אבל מי שראה/הבין ורצה ליצור קשר/חיבור דרך הרובד הפנימי, צריך לעשות את הנגיעה הזו באופן שלא מבהיל, שאיננו נחווה כפולשני וכתוקף, אלא כנוגע כדי להיות שם ביחד ברובד הזה.

ביחד, זה סוג של שוויון; אנחנו ביחד, אין שיפוט או עליונות, אלא התייחסות למציאות הפנימית, עם פתיחות לפגוש עוד יותר את המציאות הזו על ידי הזמנה להתייחסות נוספת של מי שנגעו בו – לתיאור נוסף של המציאות הפנימית הזאת.

הזמנה כזו, נעשית ע"י שאלה, ללא הבעת עמדה, ללא שיפוטיות, ללא תגובה רגשית, אלא מתוך פתיחות ונכונות לקבל אינפורמציה, מתוך מוכנות לפגוש את מה שיש ולהיות ביחד.

לדעת לפנות בצורה מזמינה שכזו זו האומנות של המטפל שיודע להכיל, מוכן להכיל ובו בזמן לא שם עצמו מעל, אלא ביחד עם.

להיות ביחד עם המטופל במגע, לא שונה במהות מהתיאור של להיות ביחד דרך המילים, ההבדל הוא שנוסף כאן רובד של העברת אינפורמציה דרך הגוף כולו – מגוף אל גוף, או מהגוף אל היד הנוגעת.

כאן במגע, נכנס אלמנט מאוד קריטי והוא החיבור של המטפל אל האדמה מצד אחד והפתיחות של היד הנוגעת לאינפורמציה מהצד השני. ביניהם יש את כל הגוף של המטפל שגם הוא חייב להיות פתוח ולאפשר לאינפורמציה הנכנסת דרך היד לזרום לאורכו ולהגיע עד האדמה ובאותו נתיב, לחזור חזרה, ולהמשיך מצד אחד להכרה של המטפל, ומצד שני להכרה של המטופל.

המצב המיוחד הזה שמאפשר את זרימת האינפורמציה בצורה כזו הוא מצב שלא קל ולא טריוויאלי להיות בו, הוא פרי לימוד של שנים והוא הביטוי ליכולת ההכלה של המטפל במגע. יחד עם זאת הוא מהווה תנאי להתרחשות של תהליך טיפולי! (או לומר זאת בצורה מרוככת יותר, הוא קובע את עומק הטיפול!).

המגע הוא סוג של תקשורת לא מילולית והוא יכול להיות כלי טיפולי בתנאי שנוצר מפגש שהוא תולדה של הקשבה.

הקשבה במגע זה כמו הקשבה למילים – למילים הלא מילוליות, את המילים האלה הגוף אומר דרך כיווץ או שחרור של השרירים, דרך נתינת אמון, קבלת תמיכה והשענות, או דרך החזקה, שליטה, חוסר יכולת לסמוך, חוסר שקט שמתבטא בדיבור מילולי רב, כאב ועוד.

חלק מהתגובות הגופניות הן ברורות ושקופות וחלק אחר אינו ברור ואינו שקוף., לעיתים הוא מסתיר, לעיתים הוא מעוניין להתגלות ולעיתים לא, לעיתים הוא בהרמוניה למילים המדוברות ולעיתים לא.

לשפת הגוף יש פרשנויות, אבל הפרשנות היחידה שעובדת היא תולדה של הקשבה – פתיחות בנגיעה מתוך כוונה לקבל אינפורמציה, להעביר אותה לאדמה כך שבחזרתה תזין את התודעה של שני הצדדים המטפל והמטופל.

החיבור לאדמה מצד המטפל הוא קריטי כעוגן מבחינתו, הוא הביטוי של היכולת שלו לעמוד על רגליו שלו בקשר תומך עם האדמה. היכולת שלו לתת את עצמו לאדמה ולקבל את עצמו בחזרה מהווה בסיס ליכולת ההכלה שלו את המטופל.

החיבור עם האדמה הוא גם מה ששומר על המטפל מלהתערבב עם המטופל במיוחד כאשר החיבור עם המטופל הוא גם פיזי ולא רק דרך מילים והתכנים שהן מעבירות.

היכולת לקשר תמיכה נכון עם האדמה מהווה גם דגם לחיקוי עבור המטופל שאמור גם הוא ללמוד סוג זה של קשר עם האדמה. קשר שמהווה תחליף לדרכי קבלת התמיכה הפחות מזינות אותן סיגל לעצמו. דרכים שאינן סימטריות ולא מחזירות לנשען בחזרה את עצמו.

אחד האפיונים של חיבור נכון כזה הוא, שכאשר המטפל כך נוגע במטופל ובו בזמן הוא יוצר תנודה אצל המטופל, אז המטופל לא מרגיש שמישהו אחר מזיז אותו, או מנדנד אותו, אלא הוא חווה את עצמו זז ביחס לבסיס התמיכה שהוא בדרך כלל שולחן הטיפולים,

אפיון נוסף של חיבור נכון כזה הוא שהאינפורמציה שהמטופל משדר עוברת אל המטפל דרך הגוף עצמו, המטפל חווה את החוויה התחושתית של המטופל בגופו הוא כך הוא חש כל החזקה שרירית של המטופל, הוא מבין היכן היא מתרחשת גם אם היא במקום מרוחק מנקודת המגע.

גם האינפורמציה החשיבתית /רגשית עוברת דרך הגוף שהרי לכל מחשבה או רגש יש ביטוי בשרירים, כך שגם אם המטפל לא יודע לתרגם במדויק את התכנים, הוא יכול לזהות את עצם ההתרחשות ולברר את התכן בעזרת המילים.

צפייה בסרטון תמחיש את הדברים!
 
עניין אתכם? רוצים להמשיך בצפייה? הנה החלק השני

כאבי גב תחתון והקשר ביניהם לבעיות בצוואר!

המחלה הנפוצה ביותר היום בנושא של גב תחתון היא לאו דווקא הקשת המוגברת אלא להיפך, היעלמות הקשת של הגב התחתון מה שגורם להיעלמות גורם התמיכה לצוואר ומכאן לבעיות צוואריות.

הגורם מס' אחד בתהליך הזה הוא הישיבה הממושכת מול המסך. אופן הישיבה השגור והבעייתי הוא כזה שבו עצם הזנב קצת מגולגלת פנימה אל בין הרגליים. התוצאה היא ביטול הקשת המותנית והתעגלות  קלה של הגב התחתון לכיוון הפוך מהקשת. בישיבה כזו עצם הזנב נוגעת או כמעט נוגעת בכיסא, וההישענות, במקום שתהיה על אמצע עצם הישיבה מתבצעת על הקצה האחורי שלה.
הגב התחתון כולו נמצא אז במתיחה קלה מתמשכת, מתיחה שגורמת לתופעה של "הקש ששבר את גב הגמל" – עוד מתיחה אחת קטנה ע"י התכופפות קדימה או ע"י הרמת משקל והנה הגב מתחיל להיתפש, ומדוע? – כי עברנו את הסף של גירוי החיישנים המזהים מתיחת יתר! מכאן יש לנו מצב של התכווצות או גב תפוס שמנסה כפעולת הגנה למנוע נזק לחוט השדרה שעלול להתרחש ע"י מתיחת יתר נוספת.

אבל נניח לרגע לעניין הגב התפוס, עוד הרבה לפני כן או במצבים שהקש עוד לא נשבר , כבר אנחנו מתחילים לסבול בצוואר!
הישיבה הלא נכונה גורמת לקשת צווארית מוגברת לקיצור של שרירים המחברים את הראש לבית החזה גם מקדימה וגם מאחור!
ועכשיו הטעות הבאה שגורמת מהר מאוד להיתפסות של הצוואר! ושוב אני מדבר על מתיחה מתמשכת שמחלישה וגורמת בסופו של דבר להיתפסות. אז איך אנחנו עושים את המתיחה הזו? כשאנחנו ישנים על שתי כריות או כרית גבוהה.

השימוש הנכון בכרית
אז את עניין השימוש הנכון בכרית נבדוק בשלושת הפוזיציות ונבין מהו השימוש הנכון בכול אחת מהן:
בשכיבה על הגב: כאן בד"כ נעשית הטעות הראשית ע"י יותר מדי כריות או כריות גבוהות מדי. הטעות הזאת מתמתנת כאשר חצי הגב העליון מונח גם הוא על הכריות ובכול זאת הצורה הנכונה ביותר תהיה לשכב עם כרית אחת רכה למדי (פוליאסטר מלא אוויר עדיף אפילו על פוך למרות שגם הפוך ככול שהוא עדין יותר יכול לעשות את העבודה), הכרית תפקידה לתמוך את החוליות הצוואריות – אלו שלא נתמכות ע"י המזרן, לכן הכרית צריכה להתאים בדיוק למרווח בין הצוואר למזרן במצב של דחיסה על מנת להוות תמיכה ממשית לחוליות, צורת שימוש כזו בכרית מתאימה במיוחד במצבים אקוטיים של צוואר תפוס , מתוח ואחרי תאונות.

בשכיבה על הצד: כעת המרווח בין הצוואר למזרן הרבה יותר גדול ויש למלא אותו ע"י כרית גדולה או שתי כריות כך שבמצב הדחיסה כשהראש מונח על הכרית  הראש יהיה אופקי – מקביל למזרן ולא באלכסון לא כלפי מעלה ולא כלפי מטה. (אצל אנשים גמישים במיוחד אפשרי אלכסון כלפי מטה או שכיבה ללא כרית כשמרגישים שזה מה שנוח.)

בשכיבה על הבטן: בעקרון במנח זה אין צורך בכרית כי אין מרווח למלא ולתמוך בצוואר אך אנשים רבים אוהבים להניח את הראש על הכרית הרכה ולא ישירות על המזרן – לכן במקרה זה עדיף לשכב עם בית החזה על הכרית כשהכרית נמצאת לאורך או באלכסון אך לא לרוחב ואז יש מישור ללא יצירת קשת מוגברת בצוואר. שכיבה במנח זה כשהראש בלבד על הכרית מגבירה את הקשת הצווארית ולכן מזיקה לאורך זמן, (לזמן קצר אם זה נוח זו לא בעיה, אך ללילה שלם זה רע מאוד!
אז שתהיה לכם מנוחה נעימה ובריאה על הכרית הנכונה ובזווית המתאימה!

מודל התנועה לפי ד"ר אידה רולף

למי שזקוק לתזכורת לגבי מודל התנועה של ד"ר איידה רולף, הנה הקישור למאמר כפי שפורסם בדף המקצועי שלי בפייס בוק
מודל התנועה לפי ד"ר רולף

שילוב מודל הביוטנסגריטי עם מודל התנועה של ד"ר אידה רולף.

אחת האמירות של ד"ר רולף הייתה שזה לא שהעצמות מחזיקות את השרירים או שרירים את העצמות אלא שהעצמות צריכות לצוף בתוך הבשר.

בכך היא הביאה לידי ביטוי את מודל הביוטנסגריטי. ומתוך כך ניתן תוקף לטענתה שהפאסיה – הלוא היא רקמת החיבור, מהווה מאין אריג שלם שכול הגוף בנוי ממנו. מתיחה וקיצור של מקום אחד באריג – משנה את המבנה כולו – כך בדיוק מתפקד מודל הביוטנסגריטי כפי שראיתם בסרטונים של ד"ר סטפן לוין.

אחת החוויות הבלתי נשכחות שלי שקשורות לביטוי מושלם של המודל הזה הייתה הצפייה בהופעת ריקוד פלמנקו עוד לפני כ10-12 שנים .

על הבמה הופיע נטע שיזף ואח"כ הזמינה לרקוד אתה גם את מורתה המבוגרת.

בשבילי זו הייתה חוויה סוחטת דמעות בגלל המושלמות של חלוקת המתח לאורך הגוף – למעשה הריקוד הזה הפלמנקו, דורש את ההתארגנות הנכונה הזו שאחרת לא ניתן לבצע את המשימה ולהרשים את הקהל מבלי לפגוע בגוף שלך עצמך. רק חלוקה מושלמת של המתח מאפשרת את רמת נוכחות גופנית כל כך גבוהה עם ההדגשים המיוחדים לריקוד מבלי לפגוע במתח הכללי, ומבלי ליצור לחצים שמאיימים על הגב התחתון ובמקומות נוספים בגוף.

לצערי אין בידי כרגע דוגמת ריקוד כזו הייתי שמח לקבל אם למי מן הקוראים יש!

מה שאני רוצה זה לנסות להסביר במילים ואח"כ להמחיש בסרטון הווידיאו את השילוב של שני המודלים האלה.

נתחיל ממשמעות מודל הביוטנסגריטי בגוף שלנו, המשמעות היא שיש קשר ברמת המתח בין כול חלק בגוף ושהגוף מתייחס לכוח הכבידה ולכוחות המופעלים עליו כיחידה שלמה ולא כחלקים נפרדים.

ואולם כאן בדיוק באה לידי ביטוי הבעייתיות של אופן השימוש שלנו בגוף!
הנטייה שלנו היא לחלק אותו לחלקים ולפרק את השלם!
מי לא מכיר את הנטייה להישען על רגל אחת עם הטיית אגן חזקה לאותו צד?

מי לא מכיר את הנטייה לשלוח את האגן מעט קדימה להישען כאילו ישירות על העקבים, בשעה שהחלק העליון של הגוף נשען לאחור (מאזן את שליחת האגן קדימה), הרי זו פוזה מאוד שכיחה , אנחנו לפעמים מכנים אותה הליכה או עמידת ה"ערס" אך זה רק כינו, הסטייה הזו קיימת ללא הבחנת דת גזע מין לאום או כול אפיון קבוצתי אחר.

בדיוק כמו שהפוזה שאנחנו מכנים לפעמים עמידת ה"דיכאוני", ובה בית החזה קורס פנימה כך שההישענות של המבנה היא ללא שימוש בחוזית כחלק מהמבנה, כאילו מדלגים עליו כלפי מטה אל הישבן והרגליים, כמובן שזה הולך יחד עם כתפיים שמוטות קדימה צמודות לבית החזה כאילו נשענות עליו מלפנים, והצוואר ראש יש לא שתי סגנונות אחת שמנסה כאילו להסתיר את עיקר התבנית ומפצה ע"י קת צווארית גבוהה שמאפשרת לעיניים להסתכל קדימה ולמעלה ובשנייה יש המשך של התבנית והמבט נופל אל הרצפה – "הדיכאון השלם".

איזה עוד תבניות שמחלקות את הגוף ויוצרות נקודת לחץ – נקודת השענות בתוכו במקום שהלחץ יחלק שווה לכול אורך ורוחב המבנה?

ראו את הליכת ה"מר דאווין" הליכה שמבטאת את הנעילה בין האגן לצלעות, אזור המותניים שם מכווץ כרונית ולא מאפשר תנועה של צד אחד תוך איזון של האגן כשהוא נשען על רגל אחת, במקום זה האדם מתנדנד מצד לצד מרגל לרגל .

זו תבנית שקרובה מאוד לתבנית הברווזה הידועה, רק שבתבנית ה"ברווזה" מתווסף אלמנט של סיבוב חזק של הרגליים החוצה (בדומה לצ'רלי צ'פלין).

בכול אחת מהתבניות שכמובן ישנן עוד רבות מאלה, ישנו שימוש מוגזם בשרירים מסוימים לעומת אי שימוש בשרירים אחרים – חוסר באיזון המתח לאורך כלל המערכת.

לצערנו בצורה כזו או אחרת זהו המצב המצוי אצל רובנו, לכן כול כך מרגש היה לראות הופעה בה חלוקת המתח מושלמת לאורך כל הגוף!

תארו לכם הליכה שבה אתם רואים גוף שהמתח הפנימי שבו הוא אחיד, כך שהוא מתייחס כולו אל האדמה ופועל מולה ולא חלק אחד שבו נשען על חלק אחר ואילו החלק האחר הוא זה שמתייחס לאדמה באופן נפרד!

זה בדיוק מה שקורה כאשר שריר האיליו פסואס מתחיל לעבוד נכון! למעשה על מנת שהוא יעבוד נכון בהליכה, כף הרגל מוכרחה לעבוד נכון – היא חיבת לדחוף את האדמה אחורה - דחיפה זו מאפשרת לחוליות המותניות (אליהן מחובר החלק העליון של האיליופסואס) להתארך ולהישאר אחורנית במבנה ולא להקשית קדימה, ובאותו הזמן הירך (שאליה מחובר הצד השני של האליופסואס) נעה קדימה עם התכווצות השריר.

המתח הזה שנוצר מכף הרגל הדוחפת ועד החוליות המותניות המתארכות לאחור ממשיך לזרום למעלה לאורך המבנה ושולח את הקדקוד להישען על האדמה תוך כדי התארכות צווארית, ולא להישען ישירות על הצוואר!

כך אדם שצועד בצורה זו רואים שכול הגוף שלו מתייחס לאדמה ולא רק הרגל הירך או הברך שלא לדבר על גב תחתון או בית חזה הנוהגים להתייחס התייחסות מופרדת אל האדמה.

וכמו שאומרים אלף מילים לא יסבירו מה שתמונה אחת יכולה להראות , מוזמנים לצפות בסרטון בו אמחיש חלק מהתבניות השגויות אל מול התבנית המחברת בין מודל הביטנסגריטי למודל התנועה הנכונה לפי הד"ר רולף.

כרגיל אשמח לתגובות והארות למיניהן.

בברכה, אבי.

מודל הביוטנסגריטי

אספר לכם סיפור מדהים שממחיש משהו מהמודל הזה וסופר במסגרת הכנס הבינלאומי השני לחקר הפאסיה שנערך באמסטרדם 2009.

אחת הדמויות המרתקות בכנס ד"ר סטפן לוין הוא גם מדען חוקר, גם רופא, וגם רולפר (מטפל בשיטת רולפינג).

קרה המקרה והוא נזקק לניתוח ברך. הוא ידע שבמהלך הניתוח יחשף מפרק הברך ולכן ביקש מאחד הקולגות החברים שלו שהוא יהיה זה שיבצע את הניתוח על מנת שירשה לו להיות ער כלומר הניתוח יתבצע בהרדמה מקומית בלבד ושהם יעשו ניסוי קטן במהלכו. בשלב בו הפיקה הוזזה הצידה והמפרק עצמו היה גלוי הוא ביקש מחברו המנתח לדחוף מכף הרגל את השוק לתוך המפרק החשוף ולנסות לסגור את המרווח שבין העצמות, פשוט להצמיד אותן אחת לשנייה. הוא מצידו ייתן קונטרה טובה וינסה גם כן לגרום להצמדה הזו.

המנתח הסכים וכך הם עשו אלא שלמרבה הפלא העצמות לא הסכימו להיצמד! המרווח נשאר בעיינו ולא עזרו מאמצי השניים לבטלו.

ידידנו כמובן צפה וקיווה לתוצאה הזו מראש, הוא רק קיווה שיוכל כך לתפוס את תשומת ליבו של האורתופד המנתח אך ללא הועיל – מה שניקרא זה לא עשה עליו רושם.

ומדוע אני מביא את הסיפור? למעשה בכך ניסה הרופא החוקר להמחיש את מודל הביוטנסגריטי לאורתופד שלא התרשם.

הרעיון הוא שגוף האדם מתפקד ביחס לכוח הכובד לפי מודל הביוטנסגריטי ולא לפי המודל הפיזיקאלי הפשוט הפועל על מבנים מכאניים חסרי חיים.

לכן לחץ שבמבנה רגיל היה סוגר את המרווח בין העצמות לא עושה זאת בגוף החי.

העצמות בגוף החי אינן מתפקדות כמו שלד בניין! הן לא נושאות את המשקל! ולכן לחץ עליהן לא נותן את התוצאה הישירה המצופה!

מה שנושא את המשקל ואת הלחץ בגוף החי הוא המתח לאורך כול המבנה, והמבנה משול למבנה שבנוי מכבלים אשר במקומות מסוימים בתוך מערכת הכבלים יש גם חלקי מתכת או עץ קשיחים, אך אין שום חיבור ישיר בין שני חלקים קשיחים, כול החיבורים עוברים דרך הכבלים והמתח של הכבלים הוא שמחזיק את המבנה.

לתיאור יותר מפורט של המודל כנסו לאתר של  Stephen M Levin MD וצפו שם בסרטון הוידיאו שממחיש את המודל.

עכשיו משהבנו את העיקרון של מודל הביוטנסגריטי הגיע הזמן לנסות להבין את המשמעות שלו בשבילנו בתנועה הרגילה שלנו. על כך ובצורה שתמחיש את המדובר ע"י וידיאו קצר – בפוסט הבא. 

על כאבי ברכיים ועל הקשר בין כאבי ברכיים וכאבי גב

אומרים שמפרק הברך הוא מהמסובכים ומורכבים יותר שיש לנו בגוף. יש שאומרים אף שהרפואה עדיין לא ממש פענחה את אופן תפקודו.

למשל אנקדוטה מעניינת – בכנס חקר הפאסיה הבינלאומי השני שהתקיים באמסטרדם ב2009 הביאה מדענית ספרדייה דיווח על שיטת טיפול ייחודית אשר גרמה ללא כול התערבות כירורגית לצמיחתן מחדש של רצועות צולבות קרועות בברך והתחברותן מחדש למצב של רצועות תקינות לחלוטין! זאת במטופלים שסבלו מקרע מוחלט של הרצועות במשך למעלה משנה!

לצערנו את שיטת הטיפול עצמה היא לא פירטה אלא רק את התוצאות המדהימות בעזרת צילומים מתוך הברכיים ודיווח על הניסוי כניסוי מדעי תקני לחלוטין.

מתוך החוויות שלי אני יודע באופן אישי על מס' מקרים בהם הרופאים המליצו על ניתוח בגלל קרע מוחלט ובכול זאת הרצועות השתקמו גם ללא הטיפול הייחודי המדובר, בהבדל אחד משמעותי והוא שלא היה מרווח הזמן של קרע שהתקיים למעלה משנה.

אז זו רק אנקדוטה בעוד שהנושא העיקרי שאני רוצה לדבר עליו קשור יותר לאופן השימוש בברכיים שזה תחום ההתמחות שלי -התנועה הנכונה, התנועה שמונעת לחץ ומונעת כאב.

אז מה חשוב לגבי הברכיים?
חשוב להבין את מישור התנועה העיקרי הנכון שלהן ולאפשר להן לנוע בעקר בתוכו.

המישור הזה מוגדר כ "המישור החוצה של הרגל". הווה אומר אם נחצה את הרגל לשניים מבחינת ימין ושמאל באופן שהוא יהיה מקביל בדיוק למישור החוצה של הרגל השנייה –זהו מישור התנועה הנכון של הברך.

הבעיות מתחילות כאשר התנועה העיקרית של הברך היא בסטייה פנימה אל מרכז הגוף או החוצה. ברור שכשמתקיימת סטייה כזו הלחץ המופעל על הברך (ובהתחלה זה בעקר על השרירים ), איננו מאוזן. מצב זה יוצר עומס, חולשה, ודלקת בצד העמוס. מה שיוצר כמובן כאבים.

אך הכאבים לא תמיד יתחילו בברך עצמה – בהחלט ייתכן שיופיעו בהתחלה במקום אחר כמו בגב תחתון או בשוק או אפילו באזור מפרקי הירך ועוד.

זאת מכיוון שאין לחץ ישיר בין העצם העליונה לעצמות התחתונות של הברך. אילו היה לחץ כזה הברך שלנו הייתה מתפרקת מהר מאוד.

במצב התקין יש מתח שרירי שסופג את הלחץ ולא מאפשר ללחץ להגיע לעצמות עצמן. ככול שהלחץ הזה פחות מאוזן מתחיל להיווצר נזק בשרירים ואז מופיעים הכאבים הראשונים, ככול שמתעלמים מהכאבים הראשונים ולא מייצרים איזון מחודש של המבנה כך ממשיך הנזק ומגיע לדלקת בסחוסים או לקרע ואז מתחילים להופיע הכאבים החמורים יותר שנובעים מלחץ ממשי של העצמות.

מצב כזה הוא מצב קשה שעלול להביא לצורך בניתוח ובהחלפת ברך.

אני אתמקד בשלב המקדים של כאבי השרירים כיוון שכאן עדיין ניתן למנוע את הניתוח וליצור תיקון במבנה.

רק הסבר קטן קודם לכן לגבי אופי הכאבים הראשוניים הללו.

ובכן אמרתי שהכאבים הראשונים יכולים להופיע דווקא בגב תחתון למשל, ולמה?

מכיוון שכשהגוף מזהה שאין תמיכה טובה דרך הברך, הוא מנסה למנוע את הלחץ על הברך כדי להימנע מפגיעה חמורה בברך., בשביל זה הגוף מפעיל עכשיו שרירי גב שפועלים במקום פעולת התמיכה הנכונה שהגב אמור היה לקבל. פעילות יתר זו של שרירי הגב יוצרת כיווץ שרירים ובעקבותיו קיצור בשרירים אלה מה שיצור לחץ וכאבי גב תחתון.

באופן דומה ואולי קצת אחר, יכול להיות שהכאבים הראשונים יופיעו בשוקיים מכיוון שהשרירים שם נמצאים במתיחה כרונית בגלל זווית ההישענות הלא נכונה של הברך, כנ"ל לגבי מפרקי הירך שעלולים להיות הראשונים לספוג את הלחץ הלא מאוזן ולכאוב בגלל עומס יתר בזווית השענות לא מאוזנת.

לכן כאשר מגיעים לטיפול אצל מומחה ליציבה נכונה כמו המטפלים ברולפינג למשל, ייתכן שההקלה המשמעותית על הכאבים תתחיל להופיע ככול שייווצר איזון מחודש של זווית התנועה של הברך לאורך המישור החוצה של הרגל. במקרים רבים האיזון הזה מתחיל להיווצר עם פתיחת הקיצורים בצד הפנימי של הרגליים. ככול שתוסדר גם הפעילות הנכונה של שריר האיליופסואס יורד גם עומס היתר על השריר הקדמי של הירך (הקוודריצפס), וגם הגב התחתון ירגיש הקלה מרובה.